אין דור שאין בו ליצנין

על פי המשנה באבות (א, ב): „על שלושה דברים העולם עומד — על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". „ציבחר" — קומץ, מעט שבמעט; הרחת טבק הייתה מחווה חברתית מקובלת — מציעים לחבר שאיפה מקופסת הטבק. המצווה המואנשת עולה לשמים נעלבת: התורה זכתה לרב ותלמידיו, העבודה (התפילה) — לצדיק החסידי וחסידיו, ולה עצמה לא נותר אלא קמצוץ טבק של עני. תשובת המקום הופכת את ההיררכיה: התורה והעבודה הגדולות והמכובדות אינן שוות את הקמצוץ הזה — כי העני נותן באמת, מן המעט שבידו. מתחת לחיוך — עקיצה לרבנים ולצדיקים גם יחד: אדיקות ממוסדת ומתגמלת אינה חסד.