שנים באו לרב לדין. עד שהתובע עמד וסדר טענותיו מצא הנתבע שעת־כושר לשחד את הרב, וכשגמר התובע לטעון אמר הרב לנתבע :
– ומה תשובה אתה מחזיר? ודאי אתה טוען להד"ם.
הבין הנתבע את הרמז, שרָמז לו הרב, נענה ואמר:
– הן, רבי; אני טוען להד"ם.
נענה אחריו התובע ואמר:
– רבי, אף אני טוען להד"ם.
תמה הרב:
– מה פרוש, אתה טוען להד"ם?
החזיר לו התובע:
– רבי, הוא טוען להד"ם – “לא היו דברים מעולם”, ואני טוען להד"ם – “למדו היטב, דרשו משפט” *.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
״להד״ם״ הוא נוטריקון משפטי שגור — ״לא היו דברים מעולם״, הכחשה גורפת של הנתבע. הרב, ששוחד זה עתה, אינו סתם שואל אלא מכתיב לנתבע את קו ההגנה (״ודאי אתה טוען להד״ם״). התובע, שהבין הכול, ״מצטרף״ לאותם ראשי-תיבות ופותח אותם אחרת: ״למדו היטב, דרשו משפט״ — קריאת הנביא ישעיהו לשפוט צדק (הערה *). באותן ארבע אותיות עצמן הוא מודיע לרב שראה את השוחד ותובע דין אמת — עקיצה שאין להיאחז בה, שכן הכול נאמר בלשון בית-המדרש המנומסת.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
