אין דור שאין בו ליצנין

ניסן בלומנטל האודיסאי היה מקפיד, שלא יקרא לי אדם בפניו אלא בשמו או בשם משפחתו, ולא יכנהו “חזן”. פעם אחת אמר לו שלמה זולצר:

– תמה אני עליך, מר בלומנטל. ממה נפשך: אם חזן אתה – מה עלבון הוא כנוי זה לך, ואם אתה רואה בו עלבון לך – למה נעשית חזן?

החזיר לו בלומנטל;

– בוא ואסביר לך. בעירי, באודיסה, היה גנב מפורסם, שיצאו לו מוניטים בכל הסביבה. “נַּתְּקֶה גנב” היה שמו, והיה נוקם ונוטר כשקראו לו כך. אמרו לו: “אם אומנותך בזיון הוא לך, למה אתה עוסק בה?” השיב נתקה: “מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא אומנותי שלי, שאין כמותה חריפה ומשובחת. אבל מה אעשה וכל מַשְׁמוּט, התוקע ידו לכיס זר ומבריח משם מטפחת שוה פרוטה, אף הוא נוטל גדולה לעצמו ומבקש שיקראו לו גנב”…