הרב הישיש, גאונה וגאותה של העיירה, חלה בעצירות ונסתכן. בשלישי למחלה ראו ראשי־העדה, שאין לרב תשועה ברופאים, וגזרו תענית: קראו “ויהל”, אמרו תהלים וסליחות, יראים ושלמים הלכו להשתטח על קברי צדיקים – ובצהרים היתה תשועה להרב… מיד יצא הַשַׁמָּש לשוק והכריז:
– יהודים, נפתח הסתום - לכו אִכְלוּ…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
בעת צרה גדולה מפעילה הקהילה את מערך־החירום הדתי המלא: „גזרו תענית" — הכריזו צום ציבורי; „ויחל" — קריאת התורה המיוחדת לתעניות ציבור („ויחל משה", שמות לב); אמירת תהלים וסליחות; והשתטחות על קברי צדיקים — תפילה על קברם כדי לעורר את זכותם. כל הכבודה הזאת גויסה הפעם לעצירוּת של הרב, וההכרזה שבה משוחררת העיירה מן הצום — „נפתח הסתום, לכו אכלו" — מבשרת בלשון חגיגית של ישועה שמעי הרב פעלו. התנגשות חזיתית בין הנשגב לגופני, ודווקא השמש הפשוט הוא שמכריז עליה בשוק.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
