אין דור שאין בו ליצנין

„ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו, ד — הערה ^*) הוא מברכות פרשת „בחוקותי", ורש"י מפרש: הגשם יירד בזמן נוח — בלילות שבהם ממילא אין הבריות יוצאות, כגון לילי רביעי ולילי שבת (בתלמוד: בלילות אלה משוטטים מזיקים, ולכן נמנעים מלצאת בהם). שאלת התלמיד מדויקת — מהי הסיבה שאין יוצאים בלילות דווקא אלה? — והמלמד, שאינו יודע, משיב תשובה מעגלית ההופכת סיבה בתוצאה: אין יוצאים כי יורד גשם. בכך הוא ממוטט את כל ההיגיון של רש"י, שלפיו הגשם מכוון מראש ללילות שאין יוצאים בהם, וחותם את בורותו בקללה למקשן החריף.