אין דור שאין בו ליצנין

בחבורה של חסידים. פתח אחד מן החבורה וסיפר:

פעם אחת הוציא הקדוש ברוך-הוא חמה מנרתיקה ויבשו כל הנהרות. וכשהגיע ערב-שבת נכנסה הצדקת אצלו יחיה ואמרה:

“רבי, דגים לכבוד-שבת אין. יבש הנהר…”

מיד פשט טליתו, חלץ תפיליו וירד אל הנהר. כשבא לשם נטה ידו על הנהר ואמר:

“גוזרני עליך, שתוציא דגים!”

לא היתה שעה קלה ומקרקע הנהר צף ועלה דג… אחריו צפוּ ועלו שני דגים… חמישה דגים… חמישים דגים… מאה דגים… אלף-אלפי-אלפים ורבבי-רבבות דגים…

נענה שני מן החבורה ואמר:

שלי גדול משלך… מעשה וירדו גשמים מרובים והיו השמים מעוננים מראש חודש חשוון עד סוף זמן קידוש לבנה. וכשהגיעה שעה אחרונה שבאחרונות נכנס הגבאי אצלו יחיה ואמר:

“רבי, עמך ישראל צריכים לבנה!”

מיד נהם כארי ויצא לשוק. כשבא לשם התיר אבנטו, נפנפוֹ כלפי שמים ואמר:

“גוזרני עליכם, שתוציאו מאורות!”

לא היתה שעה קלה ומבין העננים צפה ועלתה לבנה.. אחריה צפו ועלו שתי לבנות… חמש לבנות… חמישים לבנות, מאה לבנות… אלף-אלפי-אלפים ורבבי-רבבות לבנות…