אין דור שאין בו ליצנין

סח חסיד אחד:

פעם אחת היינו עומדים לפניו ברחמיסטרובקה ושותים בצמא דבריו הקדושים. פתאום קפץ מעל הכיסא, ספק כפיו ומפיו פרצה אנחה איומה, מעין יללה רחמנא ליצלן: “אש מן השמים! אש מן השמים!” – רעדה אחזה אותנו… לא היו רגעים מועטים חזר וצנח על הכיסא ושוב יללה רחמנא ליצלן: “לישטשין, לישטשין!”…

קישקשו השומעים בלשונם ושאלו:

ואותה שעה ממש היתה השריפה בלישטשין?

השיב המספר:

לא… לא היתה כלל שריפה בלישטשין.

אם-כן, – תמהו השומעים, – מה מופת הוא זה?

החזיר המספר:

מופת לאו דווקא, אבל הראייה ^*– מרחמיסטרובקה עד לישטשין!…