אין דור שאין בו ליצנין

חסידים נהגו לעלות אל הרבי לימים הנוראים, ולא בידיים ריקות — הביאו „פדיון", מתנת כסף. „נאנס" — נבצר ממנו מסיבה שאינה תלויה בו. שני הצירופים הם פתיחות של קטעים סמוכים בתפילת העמידה של ראש השנה ויום הכיפורים: „ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך" ו„ובכן צדיקים יראו וישמחו". הרבי דורש את הראשון כנגד החסיד: „תן פחדך — גם כן ממון?" — גם יראת השמים שלך נדחית מפני עסקי ממון? והחסיד משיב לו מיד בקטע הסמוך: „ובכן צדיקים — גם כן ממון" — גם צערם של הצדיקים על החסיד שלא בא אינו אלא על הפדיון שלא הגיע. שתי אנחות, שני שברי תפילה, וכל אחד חשף את חשבון הכיס של רעהו.