רבי יעקב בא לעיר אחת ובין מנחה למעריב עלה על הבימה לדרוש. קפץ חסיד אחד ממקומו, טפח בידו על התיבה והתחיל: “והוא רחום יכפר עוון” *. ירד רבי יעקב מן הבימה, ניגש אליו ואמר לו:
מה ראית לקצץ בכתובים? תחילה נאמר: “ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו, ולא נאמנו בבריתו”, ואחר-כך – “והוא רחום יכפר עוון” **.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מגיד" הוא דרשן נודד, והחסידים זלזלו במגידים ולא רצו לשמוע את דרשותיהם (הערה *). תחבולת ההשתקה המקובלת: לפתוח בקול רם את תפילת ערבית, שמתחילה בפסוק „והוא רחום יכפר עוון" — ובכך לכפות על הדרשן לרדת. תשובת רבי יעקב, „מה ראית לקצץ בכתובים?", מחזירה את הפסוק להקשרו בתהלים עח (הערה **): לפני „והוא רחום" כתוב „ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו" — תיאור של חנפים ורמאים, ורק אחריו באה הסליחה. כלומר: קפצתם ישר אל פסוק הרחמים, ודילגתם דווקא על הפסוקים שמתארים אתכם.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
