שני סיטונים, אחד זקן ואחד צעיר, סיפרו זה עם זה על מנהגיהם בעסקי מסחרם. פתח הזקן ואמר:
כל ימי אני סומך על הכלל היפה, שפעם אחת מקיפים לכל אדם, משום שאין דרכם של הבריות לשמט הקפה ראשונה; הקפה שנייה איני מקיף לשום אדם, ואפילו אם הוא מר בר רב אשי. נמצא שאני שלם בממוני תמיד.
נענה הצעיר ואמר:
אף אני סומך כל ימי על הכלל היפה, שפעם אחת מקיפים לכל אדם, משום שאין דרכם של הבריות לשמט הקפה ראשונה, והרי אני נוטל תדיר הקפה ראשונה, היום כאן ומחר שם – ואיני משלם.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„להקיף" — למכור בהקפה, כלומר באשראי; „לשמט" — להשתמט מפירעון; „מר בר רב אשי" — אמורא בבלי, בנו של רב אשי, וכאן: האדם המכובד והמהימן שאין למעלה ממנו. שני הסוחרים סומכים על אותו כלל בדיוק — הקפה ראשונה תמיד נפרעת — אלא שהזקן גוזר ממנו זהירות של מוכר, שאינו מקיף לאיש פעם שנייה, והצעיר גוזר ממנו שיטת נוכלות של קונה: ליטול בכל מקום את ההקפה הראשונה שנותנים בלב בטוח, ולנדוד הלאה בלי לשלם.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
