אין דור שאין בו ליצנין

שני רופאים בעיר אחת: זה – רבים משכימים לפתחו, וזה – אין דורש לו. אמר השני לראשון:

למדני נא דרכיך: אולי איבּנה גם אני.

נענה לו הראשון ואמר:

בוא ונלך יחדיו לחולה, שהוזמנתי אליו.

כשנכנסו, הציץ הרופא הראשון אל תוך עיניו של החולה ואמר לו: אכלת תפוחי-זהב שלא מרשותי – והורע לך.

התפלאו החולה ובני-ביתו על חכמתו הגדולה של הרופא ואמרו:

הכל גלוי וידוע לפניו.

כשיצאו הרב והתלמיד, אמר השני לראשון:

מי גילה לך רז זה, שהחולה אכל תפוחי-זהב?

החזיר לו הראשון:

אין לך דבר קל מזה. העיפותי עין אל תחת מיטתו וראיתי הרבה קליפות של תפוחי-זהב.

שמח הרופא התלמיד ואמר לרבו:

יישר כוחך! עכשיו כבר אדע גם אני, כיצד להתהלך עם החולים.

למחר הוזמן לחולה. נכנס, הציץ לתוך עיניו של החולה ואמר לו:

מתחייב אתה בנפשך, שאכלת סוס.

צחק החולה וצחקו בני ביתו:

סוס?!

נבוך הרופא והחזיר:

אלא מהיכן האוכף שתחת מיטתך?