אין דור שאין בו ליצנין

מסכת ביצה נפתחת במחלוקת: ביצה שנולדה ביום טוב — בית שמאי מתירים לאוכלה ובית הלל אוסרים. ה„למדן" עם־הארץ אינו מעלה בדעתו שהמחלוקת עקרונית (דיני מוקצה והכנה ביום טוב), ולכן תמה: איך „עמודי העולם" — גדולי החכמים — רבים על ביצה שווה פרוטה? הפתרון בא לו מ„שניים מקרא ואחד תרגום" — המנהג לקרוא את פרשת השבוע פעמיים במקרא ופעם בתרגום. על „שמעון ולוי אחים" שבפרשת ויחי מפרש רש"י „בעצה אחת" — שהיו בעצה אחת במעשה שכם וביוסף (הערה ^*). הבור קורא „בעצה" כ„ביצה", ומכאן ההארה: הרי זו הביצה שנחלקו בה בית שמאי ובית הלל! קושיה שנולדה מבורות מתיישבת בבורות גדולה ממנה — והוא מטפח על מצחו מרוב אושר.