אין דור שאין בו ליצנין

עד „שמעני" הדקדוק של הבור עוד מחזיק מים — הכול משורש ש־מ־ע. גם „ישמעאל" שייך אליו באמת („ישמע אל" — האל ישמע), אבל כאן קופץ ה„מדקדק" מן הלשון אל הרחוב: „ישמעאלי" היה בפי היהודים כינוי לערבי או לתורכי, ומכאן הדמות — מצנפת אדומה (תרבוש) ומכנסיים רחבים. „כוחו של דקדוק" מתגלה כיכולת לגלגל מילה עברית עד שיוצא ממנה גוי בתלבושת מזרחית.