אין דור שאין בו ליצנין

בעשרת ימי התשובה נהגו להשתטח על קברי אבות ולקרוא מתוך „מענה-לשון" — קונטרס תחינות ותפילות לבית-הקברות. למוכסן (חוכר-מס, עם-הארץ) נתחלף הוא ב„ספר-הניקור" — מדריך מקצועי לקצבים, כיצד מנקרים מאחורי הבהמה את החֵלב האסור ואת גיד הנשה כדי להכשירה. „אחד מקרא ואחד תרגום" — קריאה טקסית בנעימה, פסוק-פסוק, כדרך שקוראים טקסט קדוש. המוכסן, שאינו מבין מה שהוא קורא, מנגן על קבר אביו הוראות קצבוּת — ומפרש את החיתוך והקילוף כתיאור עינויי אביו בעולם הבא. „יסורי גן-עדן" חותם את הבלבול באוקסימורון: הוא אף אינו יודע שבגן-עדן אין ייסורים.