אין דור שאין בו ליצנין

שניים הלכו בדרך והגיעוּ לגן של פּירוֹת. נכנס אחד לגן והתחיל קוטף תפוחים. עד שהספיק למלא כיסיו קרא אליו חברו:

הנח את התפוחים וּברח… רואים!…

קפץ הלה וברח מתוך הגן. פנה כה וכה וראה, כי אין איש, תמה ושאל:

מי רואה?

החזיר לו חברו:

אלהים רואה.

טפוּ! –רגז הוא ורקק. – ואני נבהלתי… אמרתי, שהגוי, להבדיל, רואה…