אין דור שאין בו ליצנין

„מוסר" — יהודי המלשין על אחיו לשלטונות, השנוא שבדמויות הקהילה; „בפרהסיה" — ברבים, לעיני כול. שנאת-ישראל של המוסר שלמה כל כך, שהיא פועלת גם כשהוא-עצמו הקורבן: הוא נהנה שיהודי לוקה — ומצטער שיהודי נהנה. לולאה של שנאה עצמית בלי מוצא, שהרי בשני קצותיה עומד אותו יהודי — הוא-עצמו.