אין דור שאין בו ליצנין

המומר מציג את ביתו כמוזיאון של תקופות סגנון — המאה השמונה-עשרה בטרקלין, הרנסנס הגרמני בחדר העבודה — ורק חדר אחד נשאר סגור: „ישנות של אבא", חפציו הישנים של אביו היהודי, שאין להציגם לראווה. קרל פירשטנברג — בנקאי ברלינאי ממוצא יהודי, שנודע בחריפות לשונו — משלים את הקטלוג בסגנון הבית: „התקופה שלפני הנצרות". בהינף אחד הוא מדביק למוצא המוסתר תווית של עידן קדום — וחושף שהמומר ממיין גם את תולדות משפחתו ל„לפני הטבילה ואחריה".