אין דור שאין בו ליצנין

„כביכול" — כינוי זהיר לקדוש-ברוך-הוא; „פשט את הרגל" — פשט רגל, התמוטט כלכלית. הלץ עורך לאלוהים מאזן של סוחר: ההכנסות — תורה, תפילה ומעשים טובים; ההוצאות — עצי הסקה לגיהנום, לענישת החוטאים. בדור שהמצוות בו מתמעטות והחוטאים מתרבים, המאזן מתהפך — וה„השתתפות בצער" היא בעצם קינה שנונה על התרוקנות בתי-המדרש.