אין דור שאין בו ליצנין

העוקץ שבסוף הבדיחה שלפנינו יש לו דוגמה יפה בסיפור עממי הודי: תלמיד היה לו לנזיר לונטאקה ושמו קונטאקה. יום מימים היה חג בבית מאמינו ומתודו של לונטאקה, וכשבא לשם נתן לו בעל־החג שלושים ושניים רקיקים בשביל לונטאקה הזקן. בדרך התחיל יצרו של קונטאקה מציק לו. חשב עם נפשו ואמר: "רבי ודאי יפריש לי חצי מן הרקיקים, והרי אני יכול לאכול חצי שלי תיכף". אמר ואכל שישה־עשר. ושוב פעם חשב כך עם נפשו ואכל חצי חציו שלו, עד שלבסוף לא הביא ללונטאקה רבו אלא חצי רקיק. תמה לו:טאקה: כלום רק חצי רקיק שלח לו מאמינו ומתוודו?–החזיר לו קונטאקה: "חס ושלום! מאמינך ומתוודך שלח לך שלושים ושנים רקיקים, ואני אכלתי אותם בדרך". –רגז לונטאקה הזקן. מיד הסיע קונטאקה חצי הרקיק האחרון לתוך פיו והחזיר: "כך אכלתי אותם" (יוהאנס הרטל, "Indische Märchen", יינה 1925, סי' 41, עמ' 158).