אין דור שאין בו ליצנין

„צרקוב" — כנסייה רוסית-פראבוסלאבית (הערה ^*); „חנווני" — בעל חנות קטנה. ההיגיון של הבן מסחרי טהור: תוכנית לבניית כנסייה פירושה שהכפר הנוצרי גדל ומשגשג — עוד לקוחות לחנות, „ברוך-השם"; תוכנית לבית-מדרש פירושה שיהודים מתיישבים בכפר — מתחרים חדשים על אותו שוק זעיר, „השם ירחם". שתי הקריאות האדוקות הפוכות בדיוק ממה שיהודי ירא-שמים אמור להרגיש: הכיס קובע, לא המצפון.