אין דור שאין בו ליצנין

„חלים" — בריא, שפוי (לשון חז"ל). היינה נשען על האמונה הרומנטית שהשיגעון הוא מקור הגאונות השירית — ומרוקן אותה: שיגעונו של המשורר החדש הוא כל נכסיו, וברגעי הצלילות לא נשאר ממנו אלא סתם שוטה. השבח מתגלה למפרע כקטילה מושלמת.