מרגלא בפיהם של סוחרי הרחוב גנשה בווארשה:
אריג סחורה יפה היא: מספיקה לשתי סעודות של יום ולשלוש סעודות בשבת, מספיקה לשילוחיה של בת ולגימנסיה ואוניברסיטה של בן, מספיקה גם לאשה בחורף בּזאקוֹפּנה ובקיץ בקארלסבד ובמאריינבד, – אבל לתשלום שטר אינה מספיקה…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מרגלא בפיהם" — אמרה שגורה בפיהם (ארמית); רחוב גנשה היה מרכז המסחר היהודי בוורשה. „שילוחיה של בת" — נדונייתה והוצאות השאתה; זאקופנה, קרלסבד ומריינבד — אתרי נופש ומרחצאות יוקרתיים; „שטר" — שטר החוב שנתן הסוחר לספָּקיו. סחר האריגים מכלכל אפוא שולחן, נדוניה, השכלה גבוהה ונופשים — הכול חוץ מן הדבר האחד שבשבילו לוקחים סחורה בהקפה: פירעון החוב. דיוקן עצמי אירוני של סוחרים החיים ברווחה על אשראי שלעולם אינו נפרע.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
