רבי אפרים־זלמן מרגליות היה מגדולי־התורה וגם מגדולי העושר בברודי, אבל קמצן היה ואמרו עליו:
רבי אפרים־זלמן עושה צדקה בכל־עת – בדברי־תורה, ולא בממון.
פעם אחת בא אצלו רב מפורסם. התפלפל עמו רבי אפרים־זלמן שעה ארוכה בדברי־תורה, ולסוף שאל את הרב:
מה דעתו של מר על ספרי?*
כולם יפים בעיני, חוץ מאחד שאינו נראה לי.
אמר לו רבי אפרים־זלמן:
איזו מהם אינו נראה לו למר?
החזיר לו הרב:
“יד אפרים”…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
רבי אפרים-זלמן מרגליות מברודי (1762–1828) היה גאון מפורסם וגם עשיר מופלג. חיבוריו כולם נקראו על שמו — „בית אפרים", „זרע אפרים", „מטה אפרים", „שם אפרים" ו„יד אפרים" (הערה *). האורח „פוסל" ספר אחד: את „יד אפרים" — כלומר לא את החיבור, אלא את ידו של אפרים-זלמן, שאינה נפתחת לצדקה. גם האמרה שבפתיחה עוקצת באותו כלי: „עושה צדקה בכל עת" (תהלים קו, ג) — אך בדברי-תורה בלבד.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
