כלל גדול שינן בעל חנות כל-בו לפקידים-המכרנים:
קונה שנכנס – אל יצא ריקם. שאל סחורה שישנה אצלנו – מיד נותנים לו; שאל סחורה שאיננה אצלנו – מציעים לו אחרת במקומה ומפתים אותו עד שיתפתה ויקח.
לאחר שעה נכנס קונה ושאל “נייר אשר-יצר”. פישפש המכרן ולא מצא. נזכר את הכלל של בעליו ואמר לקונה:
“נייר אשר-יצר” אין לנו, אבל נייר שמיר * יש לנו מובחר מן המובחר…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„נייר אשר-יצר" — כינוי מעודן לנייר טואלט, על שם ברכת „אשר יצר" הנאמרת לאחר עשיית הצרכים; „נייר שמיר" — נייר זכוכית, הנייר המחוספס המשמש לליטוש עץ ומתכת; „כל-בו" — חנות שמוכרת הכול; „מכרן" — זבן, מוכר שכיר. המכרן מקיים בעיוורון את הכלל „קונה לא יצא ריקם" ומציע תחליף על סמך המילה „נייר" בלבד: את הגס והשורט ביותר במקום הרך והעדין ביותר — ועוד בהתלהבות של „מובחר מן המובחר".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
