רב מן הנקרנים בא לעיר והזמינו השוחט לסעודה בביתו. סרב הרב:
– דרכו להחמיר על עצמו ואינו אוכל אלא משחיטת סכין, שהוא עצמו בדקה תחלה.
נעלב השוחט והחזיר לו:
– כל ימי הייתי מתקשה בדבר, למה אמר רבי יוחנן, שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן*, ולא מבשרו של שור הבר? עכשיו מתורצת לי קושיה זו. חזקה על צדיקים, שהם מחמירים על עצמם ויסרבו לאכול משחיטתו של הקדוש ברוך־הוא בשביל שלא בדקו בעצמם את הסכין תחלה. לפיכך יעשה להם סעודה מבשרו של לויתן, שאינו טעון שחיטה כל עיקר.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„נקרנים" — דקדקנים מחמירים. שוחט חייב לבדוק את סכינו לפני השחיטה שאין בה פגימה, ורב שאוכל רק משחיטת סכין שבדק במו ידיו מטיל דופי בנאמנות השוחט — מכאן העלבון. על־פי מאמרו של רבי יוחנן בבבא בתרא עה ע"א (הערה *), עתיד הקדוש־ברוך־הוא לעשות לצדיקים סעודה מבשרו של לויתן; „שור הבר" הוא בהמת הענק האגדית שנועדה אף היא לסעודה זו. פלפול הנקמה של השוחט: הצדיקים, מחמירים כאורחו, יסרבו לאכול אפילו משחיטת הקדוש־ברוך־הוא — שהרי לא בדקו בעצמם את סכינו — ולכן נבחר דווקא הלויתן, שדג הוא ואינו טעון שחיטה כלל.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
