אין דור שאין בו ליצנין

מנהג חיסכון מזרח־אירופי: שותים תה בלתי־ממותק כשקוביית סוכר אחוזה בין השיניים — וכך הוא נטעם „מתוק". „על מה הוא נדון" — לשון של דין שמים. הפסק מגשים את ניב הצביעות „אחד בפה ואחד בלב": המתיקות כולה בפה — בקוביית הסוכר — ואילו „לבה" של הכוס נשאר תפל.