המוטיב היסודי של הבדיחה שלפנינו מצוי הרבה גם באוצרם שלהם. הנה שתי דוגמאות לנוסח ראשון.
עגלתו של איכר היתה טעונה משא ושקעה בטיט-יוון. עמלו ועמלו בה הסוסים להעלותה, ולא יכלו לה. נמלך האיכר ופנה לעזרתו של ניקולוס הקדוש וקרא אליו: „עזרני נא להעלות את עגלתי ואדליק לך נר כגודלה של העגלה כולה". אמרו לו: „אין עגלתך כולה שווה בנזק שעווה בשיעור כזה, ויצא שכרך בהפסדך". גער בהם האיכר: „הסו! יעשה את שלו ויעזור לי, והנר כבר יקטן מאליו" (Heinrich Hebel, „Schwänke", סי' 41. ועיי"ש הביבליוגראפיה בעמ' 185).
עם לילה שב ההודיה לביתו, ולא מצא דלק בבית. לקח את הגרזן והלך לחורשה לחטוב עצים ולהביא הביתה. פתאום נפל הגרזן מידו — ואיננו, כי בלעה אותו חשכת-הלילה. עמד ההודיה ונשא תפילה לאלהים: „עזרני-נא, אדוני, למצוא את גרזיני, ואני נודר לך סאה שעורים". מיד נעשה לו נס ומצא את הגרזן. חזר ואמר: „הואיל ואתה, אדוני, שומע תפילה, עזרני-נא למצוא גם סאת-השעורים, אשר נדרתי לך". (וסלסקי, „נצר-אד-דין", כרך א', עמ' 175, סי' 307, ועי' עוד: פונ'יה עמ' 145, סי' 207, וגם הביבליוגראפיה בעמ' 230; פאולי-בולטה, כרך א', עמ' 190, סי' 304, והביבליוגראפיה בכרך ב', עמ' 329).
והנה גם דוגמה לנוסח שני: צועני הלך ביער, נשא עינו וראה: דבש בנקרת-אילן, והאילן גבוה מאד, וקשה לטפס ולעלות עד לנקרה, התפלל אל אלהים ואמר: „עזרני-נא, אלהי, לעלות לשם ואדליק לך נר כגודל ראשי". טיפס ועלה לנקרה, אכל דבש דיו, הניח ידו על בטנו ואמר: „שישו בני-מעי! רימיתי אלהים ומלאתי נפשי". עוד הדיבור בפיו והענף, אשר עליו ישב, נכפף, והצועני התחיל צונח למטה. זעק ואמר: „אי, אלהים, כמה אין אתה יודע להבחין בין דברי-צחוק לדברי-אמת! אני משטה, ואתה חושב, שבאמת ובתמים אמרתי מה שאמרתי". (קוזמיצ'בסקי, „Турецкіе анекдоты", „Кіевск. Старина" 1886 חוב' ב', עמ' 225—226).
