אשה הלכה בחודש אלול “למדוד את השדה”*. מדדה ואמרה:
ריבון כל העולמים, כשם שחוט זה אינו נמשך ואינו נקרע, כך תמשוך עלי ועל ביתי כל טוב, ולא תקרע חסדך מעלינו, אמן סלה.
עוד הדיבור בפיה ופתאום נקרע החוט והפקעת נשמטה מידה.
מיד חזרה ואמרה:
ריבון כל העולמים, כשם שחוט זה אינו נמשך והוא נקרע, כך לא תמשוך עלי ועל ביתי צרה ופגע, ותקרע כל גזירה רעה מעלינו, אמן סלה.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מדידת השדה" — מנהג נשים באלול ובעשרת ימי תשובה: מקיפות את בית-הקברות (המכונה בלשון נקייה „השדה") בחוט שנטווה במיוחד לכך, אומרות תחינות תוך כדי המדידה, ואחר-כך עושות מן החוט פתילות לנרות שלומדים ומתפללים לאורם (הערה *). האישה בונה על החוט תפילת „כשם ש…", וכשהחוט נקרע באמצען — סימן רע לכאורה — היא אינה נבהלת אלא מנסחת בו-במקום תפילה הפוכה, שבה הקריעה היא הברכה: כך תיקרע כל גזירה רעה. אותו חוט, שתי דרשות.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
