אין דור שאין בו ליצנין

„ישראלי" נחשב כינוי מכובד, „יהודי" — כינוי גנאי; וההבדל, מתברר, תלוי רק בכיסו של האציל: כל עוד היהודי מלווה לו — הוא ראוי לכבוד; משהוא מעז לבקש את שלו בחזרה, אפילו כשיש לאציל ממה לשלם — הוא שב להיות „יהודי". התווית הולכת אחר האינטרס, לא אחר האדם.