אין דור שאין בו ליצנין

שני העלבונות בנויים על צליל של מקורות. את "ארורה האדמה" שבקללת אדם הראשון (בראשית ג, יז) תרגם אונקלוס לארמית "ליטא ארעא": "ליטא" פירושה ארורה, אבל נשמעת בדיוק כשם המדינה — ליטא היא הארץ הארורה. הליטאי משיב מדין שבת (שבת יב ע"א, הערה ^**): "אין פולין לאור הנר" — אסור לפלות כינים מן הבגדים לאור הנר בשבת, שמא יטה את הנר; "פולין" (מפלים) נשמעת כפולין, ומכאן — פולין שרויה בחושך, בלא אור נר. כל צד מגייס טקסט קדוש כדי להטיח קללה בארצו של יריבו, והלמדנות משמשת תחמושת לקנטור עדתי.