אין דור שאין בו ליצנין

ראש־השנה הירבּה החזן בסלסולים והרעיב את הציבור. לאחר שסיים תפילתו ניגש אל הגבאי, ברכו בברכת יום־טוב ושאל: מה דעתך עלי? “מנגן” אני? החזיר לו הגבאי: מעשה באדם אחד, שראה כּנר מפורסם מוליך ומביא את להקשת שבידו האחת על פני הכינור שבידו השנייה וקולות בוקעים, עולים ויורדים מתחת הקשת. לא שלט ברוחו ושאל: “קשת זו מה היא עשויה?” – אמרו לו: “זנב־סוסים היא עשויה”. – תפס ראשו בשתי ידיו וקרא: “מעשה אלהינו, זנב מנגן”!…