מעשה בצדיק, שחשדוהו בארמית, והיו המתנגדים מקנתרים את החסידים ופוקדים את עוונו של אותו צדיק עליהם. כעס חסיד אחד ואמר להם:
תיפח רוחכם, מתנגדים-חמורים, שהכל אתם מפרשים על-דרך הפשט. כלום הוא למלא תאוותו, חלילה, התכוון? לא התכוון אלא לעשות נקמה בגויים – שמא תתעבר ותמות.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„ארמית" — בלשון חכמים אישה נוכרייה, והחשד הוא שהצדיק בא עליה — עברה חמורה במיוחד; „פוקדים את עוונו עליהם" — מטיחים את חטאו בחסידיו; „על דרך הפשט" — הקריאה המילולית הפשוטה, בניגוד לכוונות הנסתרות שהחסידות אוהבת לגלות; „תתעבר ותמות" — תהרה ותמות. ההגנה של החסיד גרועה מן ההאשמה: הוא מודה במעשה, רק מלביש עליו כוונה „קדושה" — לא תאווה חלילה, אלא נקמה בגויים. זו פרודיה על האפולוגטיקה החסידית שהופכת כל מעידה של הרבי ל„ירידה לצורך עלייה", עד שדווקא המתנגדים „החמורים", הקוראים כפשוטו, נשמעים שפויים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
