אין דור שאין בו ליצנין

האציל בא „להתמיה" — הרי לזר גמור אין מלווים. היהודי מחזיר לו את המשפט במהופך: הפלא הגדול באמת הוא שהוא דווקא מכיר אותו — כלומר יודע היטב שאצילים כמוהו אינם פורעים — ואף-על-פי-כן ילווה. ההסכמה עצמה היא העלבון.