אין דור שאין בו ליצנין

„בעל-שם" — עושה נפלאות הנודד בין עיירות ומרפא בקמעות ובהשבעות; כאן — נוכל המנצל את היראה שמעמדו מטיל. „עירוב תבשילין" הוא הלכה אמיתית: תבשיל שמניחים ערב חג הסמוך לשבת, כדי להתיר בישול מן החג לשבת — טקס שכל בעל-בית עושה. האישה הבורה, שאינה יודעת מה המצווה הזאת אמורה להיראות, אינה מבינה שנעשה בה מעשה: ה„בעל-שם" בא עליה במסווה של קדושה. דיווחה התמים לבעל — „הכול כמו שאתה עושה, אלא שאתה חולץ נעליך תחילה והוא לא חלץ" — מגלה לו, בפרט-לוואי אחד, מה באמת אירע בביתו.